הרב פאול רויטמן זצ״ל

בשנת 1940 בהיותו פליט בטולוז, ייסד חוג ללימודי יהדות, שמתוכו יגויסו המנהיגים הראשונים של “הצבא היהודי”. פעל בשורות הצבא היהודי. רויטמן לימים יקבל לאחר המלחמה תעודת לוחם וכן תעודת לוחם-מתנדב של הרזיסטנס. שנה אחר כך, ב-1941 בגלל הנומרוס קלאוזוס, נאלץ לנטוש את לימודיו. בדצמבר 1942 רויטמן נעצר על ידי הגרמנים במהלך משימה ונכלא בפור דו הא (Fort du Hâ) שבקרבת בורדו. משם הועבר למחנה במריניאק (Mérignac) ושוחרר לאחר שלושה חודשים בערב פורים בעקבות התערבותו הנועזת של אחיו הצעיר לאון (אריה) רויטמן, שהיה גם הוא פעיל ברזיסטנס היהודי.

בינואר 1945 הוא נשא לאישה את לאה שליידר, עובדת סוציאלית צעירה שפעלה לצדו ברזיסטנס. הזוג התיישב בפריז. באותה שנה רויטמן החליט לוותר על לימודי הרפואה ולהקדיש את חייו לעם היהודי. הוא נרשם לבית הספר לרבנים ברחוב ווקלן (Vauquelin) שבפריז, מתוך כוונה להתמנות לרב האחראי על הנוער, על פי הסכם עם נשיא הקונסיסטואר, איגוד הקהילות בצרפת. ייסד בפריז סניף של תנועת בני-עקיבא (צרפת). בסוף שנת 1945 נולד בנו ז’וליאן, הבכור בשלושה ילדים.

ב-1947, לאחר שהתחלף נשיא הקונסיסטואר וההסכם לא מומש, סירב פאול רויטמן למשרה שהוצעה לו כרב קהילה. הוא עזב את הרבנות הרשמית כדי להקדיש את עצמו לחינוך הבלתי פורמלי ולנוער. בשנים 1947-1948 סייע לפעילות מחתרתית לעלייה לישראל. זכה בעיטור ממשלת ישראל “אות הלוחם בנאצים” (“על”ה”). כמו כן בשנת 1948 החל לנהל את תנועת בני-עקיבא בצרפת.